פסק-דין בתיק ע"פ 2327/08

1.                  ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט י' ריבלין) מיום 6.3.08 בת 10548/07 במסגרתו הרשיע בית המשפט את המערער, לאחר ניהול הוכחות, בהרשאה לאדם שאין לו רישיון נהיגה, לנהוג ברכב שבשליטת המערער, עבירה על סעיף 10 (ב) לפקודת התעבורה. בית המשפט השית עליו פסילה בפועל של רישיון הנהיגה למשך ארבעה חודשים, שלושה חודשי פסילה על תנאי למשך שלוש שנים וקנס בסך 1000 ש"ח.

2.                  כתב האישום מייחס למערער כי הרשה לאחר, היא דיאנה גורביץ', לנהוג עת לא היה לה רישיון נהיגה תקף לסוג הרכב שבשליטתו.

הכרעת הדין

3.                  השוטר עיאד אבו עקל העיד כי בעת שהיה במארב בימין הכביש, הבחין ברכב שעצר במקביל אליו, ממנו ירד המערער מצד הנוסע ומי שנהגה עד לאותה נקודה, גורביץ, עברה למושב הנוסע. המערער טען, כי הוא נהג ברכב ולא גורביץ' אשר הייתה עדת הגנה. המערער טען כי הוא רצה לעצור במקום בו לא יפריע לתנועה, על מנת לעשות את צרכיו. משעשה כן- הגיעו השוטרים. גורביץ' בעדותה ספרה גרסה דומה. בית המשפט קמא העדיף את גרסת המאשימה בנמקו העדפה זו: השוטר עמד בסמוך מאוד למקום עצירת הרכב ויכול היה להבחין במתרחש. עדות גורביץ' אינה מסייעת למערער, שכן היא בעלת עניין בתוצאות המשפט. היכרותו הקודמת של השוטר עם גורביץ' אין בה כדי להטיל דופי בהתנהגותו. גורביץ' עצמה העידה כי אין לשוטר סיבה לטפול עליה אשמות שווא, ורישום הדו"ח למרות ההיכרות הקודמת מצביע, דווקא, על אמינותו. חילופי המקומות בין המערער וגורוביץ' היו אפשריים גם בזמן הקצר שעמד לרשות המערער וגורביץ'. לא נמצאו כל סתירות בין עדות השוטר בתיק זה ועדותו בהליך שהתקיים נגד גורביץ'. טענת המערער כי עצר לעשות את צרכיו דווקא בהתקרבו למחסום, בכביש ללא שוליים, אינה הגיונית, במיוחד לאור העובדה שמאות מטרים קודם לכן ניתן היה לעצור את הרכב בבטחה בדרך צדדית ללא הפרעה.

טיעוני המערער

4.                  לעניין ההרשעה: בא כוח המערער מלין על כך שבית המשפט הרשיע את המערער כאשר לא היה מקום לסמוך על עדות השוטר, שהנה עדות יחיד. בעדותו של השוטר, שהנה לדידו של הסנגור, עדות מפוקפקת ומלאה בסתירות, כולל סתירות בין עדותו בעניינו של המערער לבין עדותו בעניינה של גורביץ, כך שלא ניתן לסמוך עליה או לקבוע על פיה עובדות. במצב כזה, האשמה לא הוכחה מעבר לכל ספק סביר. עוד טוען הסנגור, כי בית המשפט קמא התעלם לחלוטין מעדות עדת ההגנה דיאנה גורביץ'. הטענה כי רק אחד מעדי המאשימה, אשר עמדו בצוותא הבחין במתרחש, אינה הגיונית. משהעיד עד תביעה מס' 2 בהליך שהתנהל נגד גורביץ', כי לא ראה את ההחלפה, הרי שגם השוטר הראשון - עד התביעה, אשר עמד באותה הזווית, לא יכול היה לראותה. עוד הוסיף הסנגור, כי למרות שעד התביעה ציין כי כתב דו"ח עיכוב, לא נמצא דו"ח שכזה בתיק. כמו כן, לא נמצאה סתירה בין הודעת המערער במשטרה לבין עדותו בבית המשפט, מה גם שעדותו נתמכה בעדות גורביץ'. עד התביעה הגיע למכונית המערער תוך 5-30 שניות מעת העצירה, שהנו זמן קצר ביותר, בו לא היו המערער וגורביץ' מספיקים להתחלף במקומותיהם. הסנגור ציין, כי השוטר התכוון מלכתחילה להטריד את המערער. המערער עוכב משך 40 דקות תמימות בשעת לילה לשם בדיקה. ואולם, משהתברר כי הרכב אינו גנוב היה ניתן לשחררו ולדחות את החקירה למחרת. בשל כל אלו מתבקש בית המשפט לבטל את הכרעת הדין ולזכות את המערער.

לעניין העונש: לחילופין, באם יחליט בית המשפט שלא לזכות את המערער, מתבקש הוא להקל בעונשו ולבטל את פסילת רישיונו, בעיקר נוכח העובדה שלא ניתנה החלטה בעניין עיכוב הביצוע. חרף זאת, נמנע המערער מנהיגה מאז נגזר דינו, זאת למרות שטרם הפקיד רישיונו.  

טיעוני המשיבה                                     

5.                  בא כוח המשיבה מבקש לדחות את הערעור על שתי חלופותיו. מדובר בעבירה שעונש המינימום עליה הינו 3 חודשי פסילה. לדידו, הטענה כי בית המשפט התעלם מעדות גורביץ' שגויה, הכרעת הדין מתייחסת גם אליה. מצב בו רק אחד השוטרים ראה את האירוע הגיוני בהחלט, והעובדה שעמדו באותו מקום שוטרים נוספים אינה מעידה על כך שכולם הסתכלו בכל רגע נתון לאותו הכיוון. עניין העיכוב אינו נוגע לאשמת המערער ואין מקום להתייחס אליו. ניתן להרשיע על סמך עדות יחידה גם בעבירות חמורות יותר.

דיון

6.         בשונה מטענת המערער, קבע בית המשפט קמא, כי אין הוא מוצא סתירות בעדות השוטר, זאת גם לאחר בחינת עדותו בהליך שהתנהל נגד גורביץ'. קביעתו זו של בית המשפט קמא מקובלת עלי. הלכה היא כי בית המשפט שלערעור לא יתערב בהתרשמות הערכאה הדיונית מעדות, אלא במקרים חריגים. לא מדובר במקרה חריג בעניין שלפנינו. גם לגופם של דברים אינני מוצא לנכון להתערב בקביעותיו, המדויקות והראויות לשיטתי, של בית המשפט קמא.

האפשרות שרק אחד השוטרים יראה את ההחלפה הנה אפשרות סבירה והגיונית לחלוטין. בית המשפט קמא קבע, לאחר שבחן את הראיות שלפניו, כי לשוטר הייתה אפשרות לראות את ההתרחשות היטב בשל קרבתו למתרחש. אינני רואה מקום או סיבה להתערב בקביעתו זו. לדידי, אין משמעות לשאלה עליה התעכב ב"כ המערער, אם ראה השוטר את תווי פניה של מי שנהגה והנוסע לידה בטרם עצרו והתחלפו. סבורני כי גם אם בשל תנאי התאורה היה מתקשה העד לזהות בוודאות תווי פנים, הרי שבשל קרבתו למקום, ודאי יכול היה להבחין בעצם ההחלפה. די בעובדה זו על מנת להסיק שלא המערער הוא אשר נהג אלא גורביץ'. העובדה שהמערער מסר גרסה זהה במשטרה ובבית המשפט אינה מעידה על אמיתותה. גם הקביעה לפיה ניתן לבצע החלפה בזמן קצר כבמקרה שלפנינו, ולעבור ממושב הנהג למושב הנוסע, הנה דבר אפשרי בהחלט, כי מרגע שהמערער יצא מדלת הרכב הימנית, כל מה שגורביץ' צריכה לעשות הוא להעביר רגליה לצד השני. מעבר לכך, מעדות השוטר בהליך נגד גורביץ' עולה כי האזור היה מאוד מואר.

סיכומו של דבר, אין מקום להתערב בקביעת בית המשפט קמא, ההרשעה תעמוד על כנה.

7.         גם לעניין גזר הדין אינני מוצא לנכון להתערב. הערעור אינו מעלה נימוק ממשי להתערבות שכזו. גם טענת המערער כי נמנע מנהיגה אינה מהווה נימוק שכזה. ברגע שנגזר דינו לפסילת רישיון נהיגה, היה עליו להפקיד את רישיונו מיד לאחר מכן.

8.         סוף דבר, דין הערעור, על שני חלקיו, להדחות. המערער יפקיד רישיונו עד ליום 3.10.08. באם לא שולם  הקנס, ישלמו המערער עד ליום 3.10.08.

ניתן היום, ג' באלול תשס"ח (3 בספטמבר 2008), בהעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.